יואב חייק, משורר וסופר, נולד בבגדאד, עיראק. עלה ארצה ב־1951. למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, בעל משרד עצמאי לעריכת־דין בפתח תקווה. בשנותיו הראשונות בארץ כתב ופירסם בשפה הערבית בכתבי עת ערביים ובבית השידור הישראלי דברי שירה, פרוזה ותסכיתים. היה ממלא מקום יו״ר אגודת הסופרים העבריים ויו״ר העמותה לזכר המשורר נתן יונתן. מאז 1962 פירסם תריסר ספרים, ובהם שני רומנים: ״שלא בדרך המלך״ (אוריינט, 1962), בשם העט ׳יואב לימור׳; ״שירים על כפות המנעול״ (1967); ״קולות״ (1973); ״עיגול לפנים עיגול״ (1979); ״אני ועוד אחד״ (1984); ״צילומי תצפית תלת ממדית על רובינזון קרוזו״ (1988); ״חוש שביעי״ (1988); ״לוח מודעות״ (1997); ״חילוף חומרים״ (2002); ״כרטיס ביקור: מבחר ושירים חדשים״ (2007), ״על קו המשווה: שירים״ (2012). ספרו האחרון, ״בית הצללים״, רומן, יצא לאור ב־2022.
הצטרף משלב מוקדם של יצירתו אל המסורת האקזיסטנציאליסטית המתפתחת בשירה הישראלית מאז שנות החמישים. שירתו עוסקת הרבה במקור, במוצא, אבל בסופו של דבר אין אלה שירי סיפור על מקורו של ה״אני״, מוצאו, זיכרונותיו והמורשת התרבותית המזרחית שממנה בא – אלא שירים על ה״אני״ כמקור להתדיינות אישית אינטימית, שנועדה לאוזניים אחרות.
הוא בוחר בשירתו בעמדה של מתבונן בעולם שסביבו, ללא מעורבות פעילה בו. שירתו משקפת אישיות רגישה מאוד, אבל הוא זהיר בהסגרת עמדותיו ואינו ממהר לחשוף את רגשותיו. החידה נוחה לו. אולי משום כך אין הוא הולך שבי אחר אקזוטיקה או אחר נוסטלגיה. הוא לא מספר על נופים אישיים אבודים וגם לא שואב תשובות מן העבר, מאבותיו. הוא רואה את חולשותיהם, ועוד יותר הוא רואה את חולשותיו ביחס אליהם. כמשורר מתבונן הוא משורר ארס־פואטי. גם שירת האהבה הענפה שלו היא, במיטבה, שירה שבה המעשה הארוטי מוצג כשיר.
חייק זכה בפרס טלפיר (1971) ובפרס אקו״ם לספרות לשנת 2010. התגורר בפתח־תקווה.
יואב חייק נפטר בראש השנה, א׳ בתשרי תשפ״ה, 3 באוקטובר 2024.
יואב חייק, משורר וסופר, נולד בבגדאד, עיראק. עלה ארצה ב־1951. למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, בעל משרד עצמאי לעריכת־דין בפתח תקווה. בשנותיו הראשונות בארץ כתב ופירסם בשפה הערבית בכתבי עת ערביים ובבית השידור הישראלי דברי שירה, פרוזה ותסכיתים. היה ממלא מקום יו״ר אגודת הסופרים העבריים ויו״ר העמותה לזכר המשורר נתן יונתן. מאז 1962 פירסם תריסר ספרים, ובהם שני רומנים: ״שלא בדרך המלך״ (אוריינט, 1962), בשם העט ׳יואב לימור׳; ״שירים על כפות המנעול״ (1967); ״קולות״ (1973); ״עיגול לפנים עיגול״ (1979); ״אני ועוד אחד״ (1984); ״צילומי תצפית תלת ממדית על רובינזון קרוזו״ (1988); ״חוש שביעי״ (1988); ״לוח מודעות״ (1997); ״חילוף חומרים״ (2002); ״כרטיס ביקור: מבחר ושירים חדשים״ (2007), ״על קו המשווה: שירים״ (2012). ספרו האחרון, ״בית הצללים״, רומן, יצא לאור ב־2022.
